את יערה פגשתי במקרה. הגעתי לקוסמטיקאית שלי והיא ישבה שם, קטנה, חמורת סבר ולחוצה. רינה, הקוסמת האישית שלי, עשתה בנינו היכרות ובישירות הידועה שלה אמרה ליערה, את רואה היא יכולה לעזור לך, כדאי לך לדבר איתה.
יערה היתה נבוכה, אבל להפתעתי פתחה את פיה וגוללה בפני את סיפורה. מסתבר שהיא נשואה טרייה, בעלת תואר שני במנהל עסקים ועובדת בחברה גדולה ומוכרת כמנהלת מותג.
יערה עזבה את הקיבוץ לפני עשור ועברה למרכז, היא לא אהבה את מה שתל אביב משדרת ומצאה לה בית חם בגבעתיים. יערה תמיד עבדה, זה מוסר העבודה הקשוח שקיבלה בקיבוץ. לעבוד גם אם קשה, לעבוד גם אם לא מתגמלים, לעבוד כי….”עבודה היא חיינו”.
המשפט הזה אולי מתאים לרוח הקיבוצית אך בחברות בהן עבדה מיד עלו על הפוטנציאל ויערה עבדה מסביב לשעון בשכר גלובלי שאינו הולם את כישוריה ועבודתה, אך מוגדר כשכר נאה.
יערה, אסירת תודה על הפרנסה, עבדה מסביב לשעון, היתה זמינה בכל שעה, לקחה פרויקטים שאינם קשורים אליה והכל בשם “העבודה היא חיינו”, היא האמינה שכולם יעריכו אותה על כך וברגע האמת יתגמלו ויוקירו.
ואז הגיע רגע האמת. לאחר חמש שנים היא אזרה אומץ, קבעה פגישה מסודרת עם המנהל הישיר שלה וביקשה העלאה. וזה מצידו, מבלי להרים את ראשו מהמסך סרב וביקש ממנה לוודא שתסיים משהו לפני שתצא באותו הערב מהמשרד.
יערה חשה את הבוקס בבטן.
במשך כמה ימים ניסתה להתגבר על העלבון אך לא הצליחה, תחושה חדשה שלא הכירה קודם חלחלה בה.
היא רוצה לעזוב וחוששת, הרי התחנכה על האמונה כי עבודה טובה לא עוזבים, אז מה אם לא מתגמלים.
המלצתי ליערה להגיע אלי כדי שאלווה אותה ביציאה מהאמונה אשר מגבילה אותה וכובלת אותה למקום עבודה לא מתגמל. אמונה שמגבילה אותה לקבל הערכה אמיתית, גמול כספי הולם וקידום לתפקידי מפתח. כי עם מוטיבציה נכונה, תגמול ראוי ומוסר עבודה כמו שיש לה היא יכולה להגיע רחוק מאוד.
