בואו נדבר על הורים מתעללים.
לא רק מכות, השפלות ופגיעה מינית הם התעללות. ישנה גם התעללות שקטה, אפשר להגיד
שקופה, שמתחבאת בין השורות. הקטנה, ביטול רצונות, חוסר הקשבה לרצון הילד והפיכת
התפקידים בין הילד להורה. ל״מתעללים השקטים״; יש שם: הורים נרקיסיסטיים.
מהו הורה נרקיסיסט? נרקיסיסזם מוכר לחלקינו אולי בתור תכונה של התאהבות עצמית, כמו
נרקיס מאגדת הילדים. אבל נרקיסיזם, לפי ההגדרה הפסיכולוגית, הוא דבר גדול ומסוכן יותר.
נרקיסיזם הוא ביטול צרכיהם של הסובבים אותי והתרכזות עיקשת וחסרת פשרות אך ורק
ברצונותי שלי. הרצונות והצרכים של ההורה הנרקיסיסט באים בחשיבות נעלה על חשבון זולתם,
כולל של ילדם. ואולי אפשר אפילו לומר: בעיקר על חשבון הילדים.
אצל הורים נרקסיסטים, עצם כניסתו של תינוק חדש לתמונה מאיימת בנוכחותה על ההרגל
שלהם להיות במרכז תשומת הלב, על ההתרכזות שלהם בעצמם. הפנטזיה שהיתה להם על
החוויה ההורית המושלמת מהאגדות – מתנפצת עם חוויית המציאות, של שגרה שחוקה, של
תינוק שדורש תשומת לב מיידית וסביב השעון, של הבנה שעכשיו הרצונות שלי כהורה הם
במקום השני. הורים נרקיסיסטיים מתקשים להפנים את תפקידם בגידול וטיפוח של נפש רכה
וחדשה בעולם, ולא מצליחים לשים מישהו אחר – שהוא לא הם עצמם – במרכז תשומת הלב
והדאגה.
נרקיסיזם לרוב מתפתח מתוך חסך בתחושת נראות ותשומת לב, כך שהם יעשו הכל כדי שזו לא
תיפגע. הורים בריאים רואים את צרכיהם של הילדים לפני צרכיהם שלהם, ומאפשרים לילדים
מרחב רגשי של ביטוי עצמי, של כעס, אכזבות, כאב, רצון בתשומת לב או עקשנות. ילדים
להורים נרקיסיסטיים לרוב אינם מקבלים את המרחב ואת הלגיטימציה לבטא את עצמם, שכן
הכל סובב סביב צרכיו של ההורה, וכך הילד להורה הנרקיסיסט לומד להקטין את רצונותיו,
לצמצם את צרכיו, להתאים את עצמו למרחב הצר וחסר הפשרות שהציבו לו הוריו, עד שגם
בבגרותו הוא לומד להמנע מעימותים ולא לעמוד על שלו, ולו בכדי שהעולם לא יאוכזב ממנו.
הורים נרקיססטיים לא יהססו לתת לילדיהם תחושה שהם מדמיינים, שרגשותיהם לא נכונים ולא
לגיטימיים, שסיטואציות אמיתיות לא באמת קרו – מה שנקרא ״גזלייטינג״, עד שהבטחון של
הילד בתפיסת המציאות מתערער.
ישנה התעללות שקופה. היא מורכבת, מתוחכמת ואף מסוכנת שכן היא לא נראית באופן ברור
כמו אלימות. קוראים לה נרקיסיזם.
