כמה מילים לפני שצוללים פנימה

בערך בגיל 45 יצאתי למסע. יצאתי לחפש את האושר. אבל מאיפה מתחילים?
עברתי דרך ארוכה, עצרתי לנוח באמצע, לתהות, לקרוא, להשכיל, להבין, להביט לעָבר וגם כמה מטרים קדימה, להתחשבן עם עצמי ולהתפייס. כן, הרבה דברים קרו לי בדרך אל האושר…
אני לא הראשונה שיוצאת למסע הזה, ודאי גם לא האחרונה, אבל זהו המסע שלי, ולפיכך הוא חד פעמי!
מתישהו הבנתי שאושר הינו משהו המורכב מהנאה + משמעות. ידעתי שהתקדמתי, שאני בדרך הנכונה. היו רגעים שזיכרונות חיי שאבו אותי אל מסע ברכבת הזמן – פעם נסעתי על קרון הילדות, פעם בקרון הנעורים ופעם על קרון ההתבגרות.

היו רגעים שהייתי בטוחה שאני טועה, שסטיתי, שהתבלבלתי, ודווקא אז גיליתי שבכל זאת, למרות העיכובים, הסטיות, הבלבולים – אני עדיין בדרך.
צדק מי שאמר – “אין דרך לאושר. אושר הוא דרך…”

צמתי חיי המשמעותיים במבט לאחור אני יכולה להצביע על שלוש חוויות משמעותיות בחיי, חוויות הקשורות באנשים הקרובים לי ביותר. מהן נבטו תובנות, הבנות, אולי התפכחויות.הפעם הראשונה בה הרגשתי שמשהו בעולמי מתערער, הייתה מותו של אבי. עם מותו של אבי, שהיה איש גדול, דומיננטי וחזק בחייו, הבנתי עד כמה החיים שבירים וקצרים, עד כמה הם סופיים גם עבור מי שסימל בעיני את התאווה והתשוקה הגדולה ביותר לחיים, מי שדימיתי לחשוב שיחיה לנצח, כמו אבי למשל.

החוויה השנייה שהאירה והעירה – הייתה חזרתה בתשובה של מורן, בתי הבכורה. מבלי שהתכוונתי, נשאבתי להתבוננות עמוקה מהצד על התהליך שהיא עברה, ותוך כדי הבנתי עוד משהו על מהות האדם – אנשים באמת יכולים לעבור שינוי אמיתי מבפנים, שינוי שאינו תלוי בסיבות חיצוניות.

החוויה השלישית שחרטה בי תובנה עמוקה ויצרה שיקוף לחיי שלי ולחייהם של בני אדם בכלל, היא נסיעותיי להודו. ב-21 השנים האחרונות אני מבקרת בהודו לעיתים תכופות. שם פגשתי אנשים שמתקיימים מן המינימום ההכרחי. על אף העוני והדלות, יכולתי להבחין בשקט נפשי ובשמחת קיום. לעומתם, פגשתי אינסוף אנשים עשירים בעלי נכסים רבים, החיים בסטנדרדים חברתיים גבוהים, ויחד עם זאת – הם נראו בעיני לא אחת אומללים.

באותה תקופה, עת עברתי תהליך אישי ומשמעותי שהשפיע על חיי וגם על חיי האנשים הקרובים אלי – בעלי וילדיי, אמי וחבריי. עם היבָּנוּתי מחדש, בעקבות התהליך שארך ועודו נמשך, חשתי שמצאתי כלי נפלא ומרגע זה השתוקקתי להעביר אותו הלאה. אפשר לכנות זאת מסר, אולי אף שליחות.מתוך כל מה שצף ועלה מחיי שלי, ומתוך קריאה מרובה ומעמיקה במאמרים מדעיים ורוחניים העוסקים בשאלות המהותיות של משמעות חיינו, חשתי שאני יכולה לספר את סיפורי.

כאדם פרקטי, מעשי וחקרני, הייתי חייבת להשתמש בכלים מדעיים. כשחשבתי כיצד להפוך מושגים רוחניים לנגישים ומוחשיים יותר, הבנתי שקיים צורך לכלול סיפורים שמחברים את המסרים לזיכרון שלנו. המוחות שלנו, בני האדם, מתוכנתים לקלוט סיפורים. באופן זה אנו מבינים את העולם ומפנימים את התובנות והמסרים. מכאן החלטתי לספר את סיפורי הביוגרפי, בצד התובנות המחקריות והמדעיות שאליהן התוודעתי בספרים ובמאמרים רבים.

במשך שנים רבות חייתי בצילה של “גברת” ששלטה בחיי – גברת חרדה.
היא נכנסה לחיי באין מפריע ועשתה בי כרצונה, למעשה שלטה בי. כל ניסיונותיי “לקנות” אותה בכסף, בבגדים יפים, בטיולים ובניסיון לשכנע את עצמי שחיי מושלמים לא עזרו לי. כנגדה הייתי חסרת אונים, בודדה ובעיקר, לא מאושרת.
עם התהליך האישי אותו חוויתי, הָעמָקתי בספרי המדע והרוח אלו בצד אלו, ועם הגיעי לשלב אותו אני מכנה “היהלום שבתוכי”, הצלחתי לשלב בין שני המרחבים השולטים בעולמנו – מרחב הנפש והרוח ומרחב המדע – וליצור מבנה פנימי שמהווה מעין דרך, עליה אני נשענת בחיפושיי אחר המילוי והמיצוי העצמי. הרעיון לחבר בין שתי תפיסות עולם אלו ולאחדן, הוליד בי אותו יהלום ייחודי, אשר קצותיו מלוטשים בהבנות על מהות היקום ובתוכו נעות תובנות ברטט בלתי פוסק, משתנה ודינאמי, תובנות המסייעות לנו לממש את הפוטנציאל הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו.
הספר שלי נולד מתוך שליחות לשתף אתכם הקוראים במחשבותיי, מחקריי ותובנותיי לגבי היכולת שלנו לשפר את איכות חיינו, להיות מעט יותר…

להזמנות ניתן להתקשר לרונית: 054-397-2562