דברי פתיחה
ספר זה מתבונן בנרקיסיזם כתופעה בנפש המרוכזת בעצמה. זה המבט האגוצנטרי המופנה לאחרים, לעולם ולתופעת החיים. זו דרך חשיבה והתייחסות שבה אדם שם את עצמו במרכז ואת נקודת מבטו מעל כל דבר, כוודאות שלא ניתן לערער עליה ולנהל עליה משא ומתן, בבחינת “ייקוב הדין את ההר!”. באופן גלוי, לא מזהים באדם זה ניסיון להתבוננות ומחשבה שנייה, בתקשורת עם הזולת, והוא נמצא בשכנוע עצמי ובהצדקה עצמית שמתחזקים ככל שמשהו מאיים עליו ועל תפיסת המציאות שלו. לא מדובר בתסמונת או בתופעה שעשויה מקשה אחת, שבעיקרה מסתתרת מאחורי תדמית חיובית, הגיונית ונורמטיבית. גם לא מדובר ב”ביטחון עצמי”, או ב”הערכה עצמית” גבוהה, כמאפיינים של האישיות, אף על פי שיכול להיווצר רושם כזה; זו גם לא “אנוכיות”, כשלעצמה, שלרוב היא גלויה ואינה מפריעה בהכרח ליחסים בין־אישיים תקינים. מדובר כאן באדם המרוכז בעצמו, בלי יכולת להסתכל על עצמו מהצד, מתוך הבנה שלמטבע יש שני צדדים, ובלי יכולת לאפשר הידברות ודיאלוג עם הזולת. כנרקיס המיתולוגי המאוהב בדמותו המשתקפת במים, הוא זקוק לאחר כמראה שמשקפת ומהדהדת את הקסם, את החשיבות העצמית ואת תחושת העליונות שלו. הוא תופס את עצמו כדמות אידאלית ומצפה שאחרים יראו אותו באותו האופן; האידאלי והריאלי נעשים לישות אחת בנפשו, וכך הוא נעשה בלתי נגיש ויחסיו עם אנשים עולים על שרטון. הוא משדר לאחרים את המסר: “או שנלך בדרכי, או שלא נהיה יחד!” (My way or highway).
הספר הוא מסע אישי להבנת התופעה על רבדיה השונים ועל השפעותיה על הזולת ביחסים, ובו תהייה אם ניתן לסמן את הגבולות בין דאגה לעצמי, לרווחתי ולהתפתחותי ובין עיסוק בעצמי עד כדי הפרזה בערכי ובטובתי, בעודי מפחית, במישרין או בעקיפין, בערכו של הזולת ואף מבטל אותו. השאלה היא מתי וכיצד הריכוז בעצמי הופך לפתולוגי. לאורך הקריאה, הקורא יכול לעקוב אחר היחסים המוצגים בפרקים השונים, להתבונן בהם יחד עימי ולסמן לעצמו, על פי ראות עיניו, את הגבולות והקווים האדומים שלו ביחסים עם אנשים. הספר מתבונן ביחסים ובהפרעות שנוצרות בהם על רקע מגבלה או הפרעה נפשית.
