“סלחנות אינה משנה את העבר, אך מרחיבה את העתיד” (פול בוסה)
מה יש בה במילה “סליחה” שכל כך מקשה עלינו? שמעורר בנו כל כך הרבה אמוציות? שהיהדות הקדישה לה יומיים שלמים של צום והימנעות?
הסליחה הינה תהליך רגשי עמוק, ועיקר הקושי בה לדעתי היא הויתור והשחרור.
הן האדם שמבקש סליחה והן האדם אשר מתבקש לסלוח – מתבקשים לוותר ולשחרר דברים רבים, אשר לעיתים עומדים בסתירה לעולם הערכים והאמונות שלהם, לאופיים ולמהותם.
בכך טמונה עוצמתה של הסליחה – האדם נדרש לצאת מאזור הנוחות שלו, להסתכל ולהתבונן פנימה ולהתעלות מעל אותן תפיסות, אמונות, ערכים וחוקים פנימיים.
הסליחה משחררת ומאפשרת לפתוח דף חדש, נטול רגשות ומשקעים ואנרגיות שליליות, אשר לעיתים מכלות כל חלקה טובה בנפשו של האדם ולעיתים קרובות גם בגופו.
כאשר הפגיעה הינה קשה ומתמשכת – אין התהליך פשוט – אך התוצרים שווים את המאמץ הגדול הן למבקש והן לסולח.
אחת המתאמנות שלי הגיעה אלי לאימון לאחר נתק ממושך עם הוריה – לטענתה – יש חילוקי דעות ביניהם שאינם ניתנים לגישור.
תלונתה היתה שהיא תקועה בחייה, הן בקריירה, הן בזוגיות, והן בלמודים. ושום דבר אינו גורם לה אושר.
לאחר ברור קצר אפשר היה לחוש שהכעס , התסכול ,האשמה וייסורי המצפון – מאותו נתק היו כבדים מנשוא.
ההחלטה לסלוח – ולהגיע לביקורים בסופי שבוע – לא היו פשוטים עבורה אבל הם היו מתגמלים, בעקבות אותה סליחה, היא הצליחה להתרומם ולשגשג בכל התחומים, הן בקריירה, הן בזוגיות והן בלמודים.
היכולת לסלוח היא מתכון בטוח לשמחה, היא היכולת לראות את האור האלוהי בכל אדם, בלי קשר לאופן התנהגותו, היא היכולת לאהוב ולחיות לגמרי בהווה, ללא צללי העבר.
הסליחה לא נועדה רק לאדם אחר, אלא גם לעצמנו, לטעויות שעשינו, לאשמה ולבושה שאנחנו מחזיקים בתוכנו.
