תאור מקרה – טלי

על העלבון

כולנו מוצאים את עצמנו נעלבים מדיי פעם מבני המשפחה, החברים או בעבודה. כשזה קורה, אנחנו מאשימים אחרים בסבל שאנחנו חשים.
אכן כולנו נעלבים אבל לא כולנו מודעים לכך שלהעלב ולהיפגע זו בחירה שלנו, בחירה שגורמת לתחושת מתח בגופינו ומכינה אותנו להשיב אש בחזרה.
זה טבעי להיעלב מדיי פעם, אבל יש כאלו שהפכו את זה לעיסוק עיקרי: באינטרקציה עם אנשים אחרים, הם נעלבים סדרתיים, נפגעים מכל דבר, מזדהים עם כל דבר שלילי שאחרים אומרים ובסופו של יום מוצאים את עצמם אומללים, חווים מתח ולחץ עצום.
טלי, בתחילת שנות ה- 30 לחייה, הגיעה אליי לאימון אישי להעצמה, כשאחרי מפגש היכרות, היה ברור שהאימון יתמקד בעיקר בניהול הרגשות שלה. טלי בילתה את ימיה כשהיא נעלבת ופגועה מהסובבים אותה, חסרת בטחון ובעיקר אומללה.
השיא של תחושות אלו הגיע, עם ההחלטה של החברה הכי טובה שלה מזה שנים, לסיים את הקשר ביניהן. “שנים שתמכתי בה, בשעות קשות הייתי שם. לא חשבתי על עצמי, פשוט נתתי לה. והיא לא הפסיקה להעליב אותי ולפגוע בי, ועכשיו גם ניתקה איתי את הקשר – ככה היא מחזירה לי בתמורה – זה לא מגיע לי!”
הקשרים של טלי התאפיינו בנתינה אינסופית מצידה, והזנחה ודחיקת הרצונות והצרכים האישיים שלה הצידה. הנתינה שלה גרמה לה לציפייה לקבל בחזרה באותו המטבע – ומשלא החזירו לה כך, היא הייתה מתוסכלת. טלי, לא הייתה ערה לכך שהיא אינה תוחמת גבולות לעצמה ואינה מפרידה מה שייך לה ומה שייך לאחרים.
בתהליך האימון, בחנו את גבולות הנתינה שלה, כמה בריא לה לתת, איפה היא בוגדת בעצמה ונותנת על חשבונה. הבהרנו שהנתינה שלה היא באחריותה, והצפייה לקבל באותו המטבע היא שגויה – כי כל אדם שונה, גם בנתינה שלו.
בנוגע לתחושות העלבון, טלי למדה והפנימה שיש בידה אפשרות בחירה: היא יכולה להתסובב כל היום כשהיא פגועה ומרירה, או שהיא יכולה להפנים שההתנהגות של אדם אחר נובעת מנפשו, המילים שהוא אומר מספרים על עצמו, ואין להם קשר אליה.
בנוסף, שירטטנו את תמונת המציאות הרצויה – בה טלי אינה מטולטלת מכל אדם, עם נתינה במידה הרצויה לה, היא אדם שלם ונפרד עם גבולות שהיא מציבה לה ולאחרים, ולא תלויה ונפגעת בלי הפסקה.
כיום, טלי מסתובבת כשהיא יודעת שהיא לא אחראית על מעשיהם של אחרים, אבל היא אחראית על מעשיה – לכן היא בוחרת לא להיעלב מאחרים ומהמקום הזה מערכות היחסים שלה יותר מספקות.