הילה התקשרה אלי בשישי בבוקר ובקול שבור ביקשה את עזרתי. בין השורות ובין הדמעות הבנתי שמדובר בבחורה משכילה, בעלת קריירה ועולם תוכן מלא.
את הבעיה היא הגדירה במילות השיר “אני חיה לי מיום ליום ” של חנוך לוין.
“אני חיה לי מיום ליום
מפזרת את ימי ברוח
אנשים מתחתנים סביבי
גם אני רוצה קצת לנוח
אומרים שהאדמה שלנו
מסתובבת סביב צירה
איפה הציר שלי?
להסתובב זה דבר נורא”
בפגישתנו, ביום ראשון בבוקר, הכרתי בחורה יפה, נעימה, חכמה וורבלית, אשר בנתה לה במהלך השנים חומת ציניות חיננית מגוננת, כזאת שאינה פוגעת באחרים, רק בעצמה.
הילה הגיעה אלי לתהליך מתוך כאב גדול, כאב הידיעה וההבנה שיש לה בעיה והיא לא רוצה להמשיך כך את חייה. אחרי שנים בהן “קרעה את העיר”, ברחה מכל מחויבות זוגית והטביעה את זמנה בקריירה משגשגת היא רוצה לנוח.
הילה מאוד מודעת לעצמה ולסיבות אשר הובילה אותה עד אלי, לדבריה היא לא צריכה לחפש את הסיבה, היא יודעת בדיוק מדוע בחרה בני זוג לא ראויים, מדוע נטשה בני זוג שהיו טובים לה, מדוע פחדה מהתמסדות וברחה מחתונה כמו מאש, היא יודעת את התשובות, אך אין לה מושג כיצד להגיע לפתרון. היא פנתה אלי כדי שאלווה אותה בדרכה אל השינוי הנכסף.
את התהליך התחלנו ראשית בהגדרה מה זאת מנוחה עבורה, מה היא שואפת להגשים והיכן הציר שלה. אנו מתקדמות לאט, בצעדים מדודים, עובדות יחד על הערכים המנתבים את חייה, מבררות אמונות המגבילות ומצרות את צעדיה ומעניקות לה דרך חדשה להביט על עצמה ועל החיים.
אם גם אתן מחפשות את הציר האישי שלכן אתן מוזמנות לפנות אלי ….
